ג'נטריפיקציה - טוב או רע?

בילדותי, אני זוכר את השכנות והקהילתיות הטובה והחברית. הכרנו את כל השכנים ויכולנו לפנות אליהם בכל עת. זו אמנם לא הייתה התקופה בה לא נעלו את הדלתות (אני לא כזה קשיש...) אבל עדיין, הקהילה הייתה נוכחת בחיינו. כיום, אני מתגורר בבניין שעבר התחדשות עירונית (תמ"א 38). לצערי, למעט וועד הבניין, איני מכיר ואין לי קשר עם אף אחד מהשכנים. משיחות עם חברים שמתגוררים בבניינים חדשים, הדבר נפוץ ושכיח. אז...ג'נטריפיקציה- טוב או רע? נתחיל מהתיאוריה: המונח ג'נטריפיקציה הוטבע על ידי Ruth Glass (1964). המונח נגזר ממעמד ה-Gentry , אצולת הקרקע באנגליה במאה ה- 17.  ג'נטריפיקציה הוגדרה ככניסת המעמד הבינוני-גבוה לרבעים ושכונות של מעמד הפועלים בלונדון. בתהליך זה, בתים מוזנחים וישנים נלקחו על ידם בשלב בו החוזים של השוכרים הקודמים הסתיימו, והפכו אותם לבתים יוקרתיים ואלגנטיים. לאחר תקופה, רבים מבתים אלו פוצלו לדירות יוקרה, שמחיריהן גבוהים משמעותית מהמחירים הקודמים של נכסים אלו. עם תחילת התהליך האוכלוסייה הוותיקה עוזבת את המקום ואופי וסוג הקהילה במקום משתנה. נהוג לחלק את תהליך הג'נטריפיקציה לארבעה שלבים מרכזיים: בשלב הראשון, מספר מצומצם של אנשים ממעמד בינוני עובר לשכונת מגורים של מעמד הפועלים ו/או מעמד סוציואקונומי נמוך. בשלב השני, עם גידול כמות האנשים בני המעמד הבינוני שעוברים לשכונה, הולכות וגדלות השקעות נדל"ן בשכונה ומתחיל תהליך עזיבה של התושבים ה"מקוריים" של השכונה. בשלב השלישי, ערך הנכסים עולה ועזיבת התושבים ה"מקוריים" הולכת וגדלה, בד בבד עם פרסום השכונה כאופנתית ומבוקשת בתקשורת והגברת ההתעניינות בה. בשלב הרביעי, כאשר התחרות בין המעמד הבינוני שעבר לשכונה לבין השקעות בנכסים בשכונה הולכת וגדלה, יוזמי השינוי הראשונים, עוברים לאזורים אחרים. בספרות המקצועית קיימים שני הסברים עיקריים לג'נטריפיקציה: האחד, כלכלי (גאוגרפים ניאו-מרקסיסטים דוגמת (Neil Smith, לפיו ה"הון" הוא הזרז העיקרי של תהליך הג'נטריפיקציה. 'תיאוריית פער הרנטה' ('Rent-gap theory’), מתמקדת בהבדל בין ערך הנכס (הנמוך בשל נטישה) לבין הערך הפוטנציאלי שלו (גבוה יותר אם עבר שיקום). השני, תרבותי (גאוגרפיים חברתיים-תרבותיים דוגמת Ley David), לפיו מדגישים את התפקיד המהותי של האנשים בתהליך הג'נטריפיקציה. הוא תיאר את השינויים בהרגלי הצריכה שהובילו לשינויים בסוג הקמעונאים: דעיכת העסקים הוותיקים, שהציעו שירותים אישיים לאוכלוסייה המקומית ומנגד, צמיחת עסקים חדשים כגון: מסעדות, בוטיקים וחנויות פנאי. בשנות התשעים, התפתחה גישה המשלבת בין שתי הגישות הללו ובוחנת את "הכלכלה התרבותית של הערים". Sharon Zukin 1987)). הסבירה את תהליך הג'נטריפיקציה בשכונת הסוהו בעיר ניו יורק מנקודת המבט של "הון תרבותי". לטענתה, זרימה של אומנות והון לסוהו, היא הסיבה לשינוי הקיצוני שעבר על השכונה התעשייתית המתפוררת. הסבר זה, אשר שילב פרמטרים הן של תרבות והן של הון, התקבל על ידי רוב החוקרים באקדמיה. אחרי שעברנו את החלק התיאורטי, נחזור לשאלה הבסיסית: האם ג'נטריפיקציה זה טוב או רע? בשיחות עם גורמים בכירים ברשויות שונות בארץ, בין השאר תל אביב – יפו וירושלים, תמיד עולים יתרונות הג'נטריפיקציה, והשאלה שנשאלת היא למה לרשות להתערב במתרחש באופן טבעי, בכוחות השוק. התשובה, כמו במקרים רבים, מורכבת ואינה חד משמעית. מחד, ג'נטריפיקציה מהווה כניסה של אוכלוסיה חזקה ויציבה לאזורים חלשים. אוכלוסיה זו מחזקת את האזור, מעודדת השקעה ציבורית במקום שהוזנח שנים רבות וכופה עליו שינוי חיובי שבא לידי ביטוי בשיפור המרחב הציבורי (ניקיון, גינון, ריהוט רחוב), שיפור התשתיות והפיכת האזור לנעים ובטוח יותר. מאידך, כניסת אוכלוסייה ממעמד סוציואקונומי גבוה יותר לשכונה חלשה והשינוי אותו היא מבצעת בשכונה, דוחק בסופו של דבר את האוכלוסיות החלשות שמתגוררות במקום. שוכרי הנכסים הם הראשונים לעזוב בשל העלייה הכמעט מידית בשכר הדירה. אחריהם יעזבו גם האוכלוסיות החלשות, המבוגרים המתגוררות במקום שנים רבות. גם אם הם בעלי הנכסים, הרי שעלויות האחזקה הגבוהות של הבניינים החדשים לא מאפשרות להם להישאר במקום. בנוסף, השכונה משתנה. תופעת הג'נטריפיקציה של דיירים מובילה לתופעות נוספות כגון ג'נטריפיקציה מסחרית: דחיקת העסקים הוותיקים המשרתים את האוכלוסיה הוותיקה וכניסת עסקים חדשים דוגמת חנויות בוטיק, בתי קפה היפסטרים וחנויות רשת. העסקים הוותיקים ששרתו את האוכלוסיות הוותיקות הללו עוזבים. העסקים החזקים אשר נכנסים לשכונה, מעלים את רמת המחירים ומתאימים אותה לאוכלוסייה החדשה ולא לאוכלוסייה הוותיקה שהתגוררה במקום. השכונה כבר אינה אותה שכונה לה היו רגילים.    בסופו של דבר, תהליכי ג'נטריפיקציה של דיירים מובילים ליצירת שכונות הומוגניות גנריות. ללא מגוון ועניין. כפי שטענה Jacobs (1961): ככל שאזור מסוים בעיר הופך מוצלח, שימוש אחד או מספר שימושים הופכים לדומיננטיים מדי והורסים את המערכת החברתית-כלכלית והתמיכה ההדדית שהייתה קיימת במקום לפני כן. בסופו של דבר, האזור יתאפיין בשימוש יחיד שילך וידעך גם הוא. את התהליך היא מכנה "ההרס העצמי של המגוון" (‘The self-destruction of diversity’). לסיכום, קיומם של תהליכי ג'נטריפיקציה בעיר הם הכרחיים. עיר ללא התחדשות ובנייה פשוט מזדקנת ודועכת. הבניינים המוזנחים ננטשים על ידי אוכלוסיות חזקות ומתאכלסים על ידי אוכלוסיות חלשות שהופכות את השכונה לחלשה. לצד זה, תהליכי ג'נטריפיקציה של דיירים רבים ולא מפוקחים, גורמת לאובדן המגוון העירוני הכה נחוץ והופכת את העיר לעיר גנרית עם אוכלוסייה מסוג אחד. האם אפשר למנוע השלכות שליליות אלו של התופעה מלהתרחש? כן. ישנן דרכים דוגמת התסקיר החברתי, אבל זה כבר לפוסט אחר.